פוסט מעבר...

מטעמי ידע מועט בHTML ונוחות הבלוג עבר כתובת. אם מישהו מוכן להעביר לי את הבלוג לוורדפרס או למשהו יותר נוח ובעל יותר משאבים ואפשרויות מהבלוג הזה אני בהחלט אשמח.

על כל מקרה, העברת הכתובת לא משנה את תוכן הבלוג ולא משנה את מטרתו.

אני מנצל את הפוסט והבמה הזו כדי לבקש שוב בכל לשון של בקשה: תפרסמו את הבלוג. המטרה של הבלוג היא לא שאני אפרוק לרשימה שלי במסנג'ר את מה שאני כבר מסביר להם בלי קשר לבלוג.

המטרה היא שהבלוג יגיע לאנשים ומחוזות שאני לא מכיר ושהם יפנימו את מה שאני כותב פה ויצאו מהבועה שמה שקורה במדינה הזו לא קשור אליהם.

אני באמת מבקש, כל מי שמגיע לבלוג הזה וחושב שהבלוג הזה יכול להשפיע בבקשה שיעביר אותו לאנשים שאני לא מכיר.

נ.ב.

אנשים, אם מישהו לא מסכים עם מה שאני אומר, בבקשה תכתבו בתגובות!

פוסט #7 - להתנער מאחריות

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3344699,00.html

שר השיכון, האדון מאיר שטרית, החליט שהוא הולך לשקם רק 37 שכונות מתוך 100 השכונות שהוא הופקד עליהם כחלק מ"פרוייקט השיקום".
במילים עדינות, הוא פשוט אומר ל63 שכונות שיילכו לעזאזל.
שכונות אלה כיום הן הגורם הראשי לצריכת הסמים בארץ.

לפני כשבוע הייתי בסיור בשכונות התקווה והארגזים בתל אביב. אומנם לא זכיתי לראות שם פשעים גדולים או סוחרי סמים, אבל אין לי ספק שזה לא חסר שם כלל לפי מראיה של השכונה ולפי המעט ששמעתי משתי תושבות שכונת ה"תקווה".
שם, אגב, ראיתי בפעם השנייה בחיי את הטקסט בפוסט הקודם ("לולאה אינסופית של מעגל העוני").
שכונות כמו שכונת התקווה והארגזים מחכות ומצפות לשיקום כבר הרבה מאוד זמן וכשסופסוף שיקום זה נראה באופק שר השיכון בכבודו ובעצמו מחליט להוריד אותן מהרשימה.
אולמרט, כמובן, תומך בהחלטה זו. הרי תמיד יותר טוב שיש למדינה פחות הוצאות שלא יחזרו אליהן כרווח כספי בזמן הקרוב... לפחות עד הקדנציה הבאה.

מה שאדון שטרית ומר אולמרט לא מבינים זה שהרווח ממעשה זה הוא כולו שלהם. כן, משימה זו תדרוש הוצאות גדולות.
משימה זו היא קשה לביצוע וייתכן שתיקח יותר משנות כהונו של שטרית כשר השיכון.
משימה זו מפרכת וייתכן שאולמרט וחבריו ייאלצו לתקצב את הפרוייקט הזה קצת יותר ממה שהם ציפו.
אבל - משימה זו תשתלם לאולמרט ושטרית הרבה יותר ממה שהם ציפו.
בעיית הסמים והפשע בארץ תופחת במידה משמעותית למדיי אם שיקום זה ייעשה כמו שצריך.
בעיית העוני תופחת והמדינה תוכל לדאוג שרבים מהנוער העני של היום, רבים מילדי הב' של היום, יהפכו במהרה לילדי א' בדיוק כמוני וכמו רבים אחרים.
כמו כן, גם התמיכה הלא רבה כל כך שיש באולמרט כיום תעלה.
ובקשר לשכונות, שיקום זה ייתן לשכונות עצמן סיכוי להפוך לשכונות מבוססות ואף מצליחות.

ואנחנו יכולים להשפיע על זה. אנחנו לא יכולים להתנער מאחריות כמו אולמרט וחבריו.
כולנו ידענו במי אנו בוחרים ואם בחרנו באנשים שהתגלו כאנשים שמתנערים מאחריות, אנחנו נדאג לעורר להם את האחריות.
מה אנחנו יכולים לעשות?!
קודם כל, אנחנו יכולים ליידע את החברים שלנו או גופים שאנחנו חברים בהם. לכל אחד מאיתנו יש אנשים או גופים שאנחנו יכולים ליידע אותם. אם זה חברים לכיתה, אם זה תנועת נוער שאנו חברים בה, אם זו מועצת הנוער שלנו - תמיד יש את מי ליידע.
אולי גם נציע לגופים אלה וניזום דברים.
ואולי, רק אולי, נדאג שהממשלה שלנו תפסיק להתנער מאחריות.

פוסט #6 - לולאה אינסופית של מעגל העוני

הטקסט עצמו לא נכתב על ידי.
ניסיתי למצוא את מחבר הטקסט כדי לתת לו קרדיט אבל לפי הבדיקה המקיפה שלי הוא נשאר בגדר אלמוני.

לולאה אינסופית של מעגל העוני.
מעשה בשני ילדים שנולדו באותו יום, באותה שנה, באותה מדינה. ילד א' וילד ב'.
לילד א' יש אבא עורך דין ואמא מהנדסת חשמל.
לילד ב' אמא עוזרת לגננת ואבא פועל טכסטיל במפעל.
לילד א' יש חדש מלא צעצועים ומשחקים.
לילד ב' יד חדר עם עוד 4 אחים.
לילד א' יש מחשב, לילד ב' אין.
לאחר 6 שנים, באותו יום ובאותה השנה, הם ניכנסים לכתה א'.
ילד א' מגיע כשהוא כבר יודע לכתוב ולקרוא, קצת חשבון, ואפילו קצת אנגלית.
וילד ב'... לילד ב' אין ילקוט, אז הוא סוחב את המחברות בשקית.
ילד א' מגיש למורה את כל עבודות הבית מודפסות.
ילד ב' מכין שיעורים כמעט תמיד לאור נרות.
לילד א' יש חוג אומנות, חוג מחשב וחוג פסנתר.
וילד ב', כשהוא שומע את אבא צועק שאין כסף, הוא בורח לחבר'ה בחצר.
ולמרות הכל, ילד ב' מתאמץ בכל כוחו לסגור את הפער כי אבא שלו אמר שרק השכלה מנצחת את העוני, כי רק חינוך יוציא אותו מהכפר.
וחולפות שש שנים ושני הילדים בכתה ו' והנה הם מחולקים להקבצות. וילד א' הולך להקבצה א' וילד ב' הולך להקבצה ב'.
לילד א' יש מורה פרטית ולילד ב' אין.
לילד א' אומרים כולם שהוא בטוח יהיה פרופסור כי הוא יודע מתמטיקה מה זה טוב. וגם לילד ב' אומרים שיש כוחמה. חוכמת רחוב.
והשנים חולפות והילדים מגיעים לתיכון. וילד א' הולך ל- 5 יחידות לימוד מתמטיקה, ו- 5 פיסיקה, ו- 5 אנגלית. וילד ב' רק ל- 3 ול- 4.
ולפעמים בהפסקות מבטיהם של שני הילדים מצטלבים וממש לרגע קצר שניהם מבינים שמשהו פה חרא, שמשהו פה לא צודק, שהם בחיים לא יהיו שווים.
21 שנה חולפות מאותו יום בו נולדו שני הילדים והנה הם משוחררים מהצבא.
ילד א' קיבל מאבא מתנת שיחרור- טיול מסביב לעולם.
ילד ב' בבוקר משלים בגרויות ובערב עובד, מלצר באולם.
והם ניכנסים לאוניברסיטה... באותו יום באותה שנה.
וילד ב' חש שהוא ניצח. למרות הכל הוא ניצח. הוא הגשים את חלום אביו, חלום ההשכלה הגבוהה.
ילד א' שילם מראש את שכר הלימוד ל- 4 שנים.
וילד ב' עובד בלילות מלצרות וממשיך ללמוד בימים.
וככל שהאוברדראפט עולה, כך יורדים הציונים.. ואחרי שנתיים.. ילד ב' נשבר.
" נלך לעבוד שנתיים שלוש " הוא אומר לעצמו. " נעשה קצת כסף ואח"כ נחזור ללמוד".
ילד ב' נוטש את ספסל הלימודים.. והוא לא חוזר יותר לעולם.
אחרי 30 שנה, שני הילדים כבר בני 30. באותו יום, באותה שנה, באותה מדינה, נולדים לשניהם שני ילדים.
לילד א' נולד ילד א'.
לילד ב' נולד ילד ב'.

פוסט #5 - אחמדינג'אד טוב ליהודים... האומנם?!

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3340667,00.html
'אחמדינג'אד טוב ליהודים - יוסי בן ארי'

מי שאין לו כוח לקרוא את המאמר של אדון בן ארי, מוזמן להסתכל בתקציר הבא:
יוסי בן ארי טוען שאחמדינג'אד עוזר ותורם ליהודים יותר מאשר מפריע.
למה? הוא טוען שאיומיו של אחמדינג'אד מחזקים את תמיכתם של מדינות אחרות במדינת היהודים וגורמות לישראל להיראות כמדינה החלשה והמסכנה שלא יודעת מה לעשות עם עצמה, וכמו כן גם גורמת למדינות ערביות שלא תומכות בנו בדרך כלל לתמוך בנו כיוון שגם הן מאמינות שאחמדינג'אד הולך צעד אחד קדימה, ואולי גם פוגע בתדמיתן.
כמו כן, הוא טוען שעד שאחמדינג'אד לא אמר חד וחלק שישראל הולכת להימחק בקרוב, אז לא הייתה שום הוכחה חותכת והיו צריכים לחפש במודיעין כדי לגלות הוכחות מעין אלה.

אני, אישית, חושב שטענותיו של מר בן ארי הנכבד מופרכות ועד כמה שהן קרובות למציאות - הן תלושות ממנה.
יש כרגע תמיכה של מדינות רבות אחרות בישראל - אבל תמיכה זו אינה באה לידי ביטוי.
איומיו של אחמדינג'אד, עד כמה שהם עוזרים למדינות אחרות לתמוך בנו (וגם זה לתקופה קצרה ביותר) לא ממש עוזרים. התמיכה שהייתה עד עכשיו באה בדיבורים ולא היה שום מעשה מצידנו - ומצד מדינות שתומכות בנו - נגד האיומים האלה, שלי אישית נראים מאוד רציניים.
הבעיה של מדינות רבות עם ישראל - מלבד בעיית האנטישמיות - היא בכלל מה שקורה לנו עם הפלישתינאים, וברגע שיסתיים הסיפור עם איראן (לטובתנו, אני מקווה) כל המדינות יחזרו למצבן הרגיל.
בכל מלחמה שהתחילה נגד ישראל הייתה תמיכה של מדינות רבות בנו - וכרגיל, היא נעלמה במפתיע לאחר המלחמה. אני לא רואה את המצב הזה שונה בהרבה.
אני גם לא חושב שתדמית של מדינה חלשה ומסכנה תעזור לנו.
חוץ מזה, גם בשואה כולם (חוץ מהמדינות שגרמניה שלטה בהן) תמכו בנו, וכל אחד מאיתנו שיחזור כמה דורות אחורה יוכל לראות כמה התמיכה הזו עזרה לנו.

אני חושב שמדינת ישראל לא זקוקה לאיומים בשביל התמיכה הזו. ישראל צריכה לתבוע אותה. היא צריכה לפנות למדינות ולגרום להם להבין שגורלנו על המצפון שלהם, וצריך לעשות מעשה הרבה לפני שיקרה משהו.
אנו צריכים שהדיבורים שלנו יהפכו למעשים לפני שהאיומים של אחמדינג'אד יהפכו למעשים. אף מדינה ואף תמיכה של מדינה לא תעשה את זה בשבילנו.
ואנחנו, בני הנוער, יכולים לתבוע מהמדינה שלנו לעשות את זה במקום להתעלם מהמצב שאנו נמצאים בו. זה הרבה יותר חשוב מהמשחק של בית"ר ירושלים היום.

כולנו צריכים לעשות מעשים ולהפנים את זה: אחמדינג'אד רע ליהודים!

פוסט #4 - אכזבה

אני יודע שהגיעו מתחת ל300 אנשים להפגנה וחלקם היו סטודנטים שבאו לתמוך בתלמידים

אני יודע שהמסר לא עבר מספיק טוב לתלמידים

אני יודע שלא היה מספיק תיאום בשביל האוטובוסים

אני יודע שהיו תלמידים שלא הבינו את המשמעות של השביתה והכוח שלה ולא עזבו את בתי הספר ב11:40/12:00 (ואני יודע שזה גם יישמע נורא מוזר לאנשים שילדים העדיפו להישאר ללמוד...)

אני יודע שרוב הילדים פשוט לקחו את זה כיום שמסיימים שעתיים מוקדם יותר

אני יודע שאי אפשר עכשיו להתרגז כי אולי מה שנעשה בכל זאת השפיע

אני יודע שהאדם הראשון שאני יכול להאשים אותו בזה שלא הגיעו אנשים זה אני, כי אני הראשון שצריך לדאוג שיגיעו אנשים ולהמשיך לנסות כל הזמן

אני יודע שאנחנו עדיין יכולים להשפיע ולשנות את מצבו העגום של תקציב משרד החינוך

אני יודע שהאסוציאציה הראשונה שעולה לי בראש כשאני נזכר/מזכירים לי את ההפגנה היא אכזבה